דקלום-ככה זה בעברית

דתיה בן דור

כשיש עננים אומרים
היום מעונן
וכשיורד גשם אומרים היום מגושם?
מה פתאום?!
אומרים היום גשום!
למה?
ככה זה בעברית!
אומרים: הרבה פטריות, פטריה אחת.
ואומרים הרבה שטויות ושטויה אחת?
חחח!
מה פתאום!? שטויות-שטות אחת.
למה?
ככה זה בעברית.

סליחה, הגידו לי בבקשה,
מי שמתלבש הוא לבוש,
ומי שמתפשט הוא פשוט?
מה פתאום,
הוא פשוט... ערום.

מי שמתרחץ הוא רחוץ.
ומי שמתנגב הוא נגוב?
מה פתאום הוא יבש.
למה?
כי ככה זה בעברית.

דקלום-המילים הראשונות

המילים הראשונות
הן הכי יפות
"שלום כתה א'"
חיש באות ומצטרפות
אט, אט בונים משפט
כמו בניין מקוביות

"האותיות"-דקלום

עוד כשהייתי קטן/ה
לפני גן הילדים
ראיתי את אבא ואמא שלי
יושבים וקוראים.

וכשהסתכלתי באותיות הקטנות והשחורות
הייתי בטוח שאני רואה נמלים מצוירות.

היום,
האותיות פותחות לי שער
לארץ הספרים והאגדות
ואפילו בעיתון אני כבר קורא לי כותרות.

האותיות שקודם סתם היו מפוזרות
מתחילות פתאום להסתדר בכל מיני צורות

ואני מתחיל לקרוא, תמרור, סיסמה ושלט,
אני הכי אוהב לקרוא שמות שעל הדלת.

והמילים עכשיו באות אלינו מכל עבר,
הנה אני יכול לקרוא בכר דף שלם בספר.

ספר הוא כמו חבר,
ספר לי תמיד עוזר,
אם אין חוגים וחברים,
והסתיימו השידורים
אז כמה טוב שיש ספרים

שיר-אני זוכר שירים בגן

עוזי חיטמן


אני זוכר שירים בגן
כשהייתי ילד.
איך שפן כל כך קטן
קיבל נזלת.
בין הרים ובין סלעים
טסנו ברכבת
טוב לשיר - היה נעים
"לקום וגם לשבת"
טוב לשיר - היה נעים
"לקום וגם לשבת".

השירים, המשחקים -
איפה הם עכשיו?
אולי לפני אולי בצדדי,
אולי מאחורי הגב.

אני זוכר ארגז בחול
ארמונות בנינו
ציור ציירנו במכחול
אכלנו ושתינו
איך רקדנו יד ביד
מעגל עשינו
טוב לשיר - היה נחמד
כשעוד קטנים היינו
טוב לשיר - היה נחמד
כשעוד קטנים היינו.

השירים, המשחקים...

אני זוכר אותם ימים
הכל ברור כשמש.
זה אולי היה מזמן
אך זה נראה כמו אמש.
השירים המשחקים
ששרתי ושיחקתי
הם איתי בתוך תוכי
אותם עוד לא שכחתי.
הם איתי בתוך תוכי
אותם עוד לא שכחתי.

השירים, המשחקים..

דקלום-אפילו עכשיו

אפילו עכשיו, כשאני כבר באלף,
ולא מזמן מלאו לי גם שש,
אני אוהב לבקר בגן שלי,
ולפגוש חברים בני חמש.

וכשהם שואלים אותי:
איך שם באלף?
אני אומר שלומדים המון,
וכשאני כבר יודע לקרוא בספר
ולפתור תרגילים בחשבון.

אבל בזמן שאני מדבר איתם,
אני מביט על האוטו בגן,
ורוצה לשחק בו, ולצפור "פפם,פם"
כמו אז כשהייתי קטן.

(תמר פיש נחשון)

הבוקר בא-שיר סיום לכיתה א

הבוקר בא, הבוקר בא (במעגל תנועות ידיים כמו קרני שמש)
נלך לבית הספר בשמחה (צעידה)
נכתוב, נקרא (פנטומימה בידיים)
ומלאכה (פנטומימה תפירה)
וגם נפצח פה בשירה (תנועות מנצח עם הידיים)
כי (מצביעים למרכז המעגל)
פזמון (X2)
טוב לי ושמח-טוב לי טוב (הולכים במעגל)
כשהעולם שמח-טוב לי טוב (כניסה פנימה ויציאה החוצה במחיאות כפיים)

דקלום-טקס קבלת כיתה א

את כולם פה נברך
זה מגיע ועוד איך
לכולם פה נאחל
ששנה טובה תחל
ובמיוחד נברך
את כל הילדים
שלכיתה א' עולים
שיהיו לכם כל החיים
לימודים מעניינים ומועילים

דקלום-כיתה א

כיתה א' זו שנה לא רגילה,
כיתה א' זו שנה של התחלה
שפותחת את הדלת
לעולם חדש של פלא
לעולם של לימודים ויצירה.
אך להיכנס פנימה
התעקשנו רק עם אמא
כי כל התחלה מפחידה נורא.
איך אני אדע ליד מי לשבת?
איך אני אבין מה המורה כותבת?
איך לא אתבלבל בין כל המחברות?
ומתי אוכלים את הסנדויץ' ומתי את הפירות?
ואני לא יודע דברים ממש שטותיים,
מי יגיד לי איפה השירותים?
ראיתם איך פחדתי,
נכון שזה מצחיק?
אבל עכשיו אחרי יומיים
אני תלמיד ותיק.
ובית הספר כבר ניראה מוכר
ולא מפחיד
ואני מרגיש/ה כאילו שלמדתי כאן תמיד

שיר למסיבת סיום שנה-עוד מעט יבקעו הצלילים

עוד מעט יבקעו הצלילים
עוד מעט-מתחילים
עוד מעט נשיר פה ונרקוד
ויהיה שמח עד מאוד.

פזמון: (X2)
איזו מסיבה בה בה
ומי שבא בא בא
ומי שלא בא לא בא
איזו מסיבה בה בה
נשיר ונרקוד כל היום בה
ל,ל,ל,

קטעי קריאה לטקס סיום כיתה א למורה

הורים, אורחים וילדים חמודים!
בשיר, סיפור ותנועה
נספר לכם היום
על ידידות בין אותיות בעברית-ומספרים בחשבון.
ועל שום מה?
כי זאת למדנו במשך השנה.
נאמר על כיתה א' שיש בה איזה פלא:
שמסתם אותיות משונות שכאלה,
כבר קוראים וכותבים-הילדים האלה.
ואתם מספרים וסימנים בחשבון
קיבלו פתאום משמעות והגיון.
חלפה לה שנה והנה עברה
אך לא לפני שנאמר תודה.
לענת שעל הטבע והכרת האני
ולניבה שעל החינוך הגופני.
לך אורית שעזרת בכל-
בשיר, תנועה ובמחול.
וליהודית שלאורך השנה-עזרת לנו נאמנה.
וכן תודה להורי ועדי הכיתות
שעזרתם בכל, ולא תמיד היה זה פשוט...
וגם להורים שנתנו ידם לקישוט.
ולכל מי שעזר ותמך-אותו לא נשכח.
ולכם ילדים חביבים,
תודה! הייתם חמודים במשך כל שנת הלימודים.
היתה זו שנה ראשונה בבית הספר
שיחקנו, חישבנו וקראנו ספר.
לאר נשכח את זו השנה- כמו כל דבר שנעשה לראשונה.
די, מספיק! אנחנו במלל מאריכות
ובעצם לילדים השבח והברכות.
ואותם נקבל במחיאות.